תיעוד הנסיבות שהובילו, ב-51', לפרוץ מרד הימאים הגדול, שזכה לכינוי "פוטיומקין העברי", ושדיכויו היה השלב האחרון במאבקם (שהוכתר בהצלחה) של מפא"י ובן גוריון לחיסולם הפוליטי של מתנגדי המש... להמשך
תיעוד הנסיבות שהובילו, ב-51', לפרוץ מרד הימאים הגדול, שזכה לכינוי "פוטיומקין העברי", ושדיכויו היה השלב האחרון במאבקם (שהוכתר בהצלחה) של מפא"י ובן גוריון לחיסולם הפוליטי של מתנגדי המשטר. המרד מבטא את מתחיה של תקופה שבה מתפרקת המדינה מערכיה החלוציים-סוציאליסטיים ועוברת למערכת פקידותית פוליטית וצייתנית. מחאתם של הימאים, שהיו ברובם יוצאי מפ"ם, נוכח תנאי המגורים באוניות ומשכורתם הדלה, ותביעתם לנתק את אגודת הימאים מההסתדרות (שנשלטה על ידי מפא"י), נתפסה על ידי המשטר המפא"יניקי כהתמודדות פוליטית בין מפא"י למפ"ם הסוציאליסטית שהתנגדה למדיניות החוץ של בן גוריון. לא פחות מכך, שביתת הימאים הגדולה היתה "הרמת הראש" האחרונה של הפלמ"ח (שמרבית חבריו היו אנשי מפ"ם), שפורק ב-48' עם קום המדינה. ראשיתו של המרד בשביתה שפרצה באוניה "נגבה" שעגנה בנמל מרסיי, ובאוניות אחרות שעגנו בנמל חיפה. הממשל העלה אל האוניות השובתות מתנדבים, ובמקביל נערכו הפגנות נגד הניסיון להפוך את ישראל למדינת משטרה. סופה של השביתה במבצע משטרתי שנערך ב-14 בדצמבר, בעיצומו של מו"מ עם הימאים, ובמהלכו תקפו מאות שוטרים את אחת האוניות השובתות. שלטון מפא"י מתואר בסרט כמי שהתגלו בו סממנים של משטר טוטליטארי, ובן גוריון מוצג כמי שלא חשש מפגיעה בכללי הדמוקרטיה ובלבד שהשליטה בצי הסוחר הישראלי לא תעבור לידיים קומוניסטיות.