הסרט נפרש בין שני קיצים. בקיץ 2008 יצאה הבמאית לאוקראינה עם מצלמה, לתעד סיפור של נטישה: מערכת יחסים בין בת שננטשה לבין אב אלכוהוליסט שנמלט ממשפחתו. אבל באותו הקיץ הוא החל לספר מול המצלמה על בריחותיו, שקריו וחייו כאנרכיסט שנמלט מהשלטון הסובייטי. העימות של הבמאית עם אביה מתגלה כסיפור של גבר שבחר למרוד ולחיות בזהות שאולה, אך עם נפילת הקומוניזם משהו אצלו התפרק – כחלק מדור שלם של גברים שהפכו לחסרי אונים ופנו לאלכוהוליזם במקום להתמודד. שמונה שנים לאחר מכן הבמאית חוזרת אליו כדי להשלים את הדיוקן שהחלה לצלם, להבין ולחוות איתו שוב את הכאב.