ב־1948 נטשו מרבית התושבים הפלסטינים את שכונת ואדי רושמייה שבחיפה. אחרי מלחמת העצמאות התיישבו כאן עולים ממזרח־אירופה ומצפון־אפריקה וגם לא מעט פליטים ערבים, שחלקם נושא את המעמד החוקי המעוות המכונה נוכחים־נעדרים. ב־1981 יצר גיתאי סרט על שלוש משפחות שחיות בדו־קיום זו לצד זו: משפחה ערבית, משפחה יהודית ומשפחה מעורבת – מיקרוקוסמוס של הסיכסוך הישראלי־פלסטיני. במהלך העשור שחלף מאז התיישבו במקום גם עולים מחבר העמים, אבל החיים המשותפים בין מנטליות תרבויות ולשונות שונות, נמשכים. "ואדי" עורך מסע אל מיתוסים עתיקים, ומשמש גם כמטאפורה בין אנשים ובין דתם. בו בזמן מנסה גיתאי ליצור צורה חדשה של דוקומנטריזם – לשפוך אור על השקפות מנוגדות דרך התמקדות במצבים אמיתיים (וזאת בלי להסתייע בקריינות).