חתונה מאוחרת
עופר ליברגל

מקובל לחשוב על חתונה מאוחרת של דובר קוסאשווילי משנת 2001 כעל סרט המסמל נקודת מפנה בקולנוע הישראלי, יצירה שפתחה עידן חדש של גיוון בעשייה המקומית. הסרט זכה לתגובות נלהבות לאחר הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן. גם בארץ זכה להצלחה ביקורתית, קטף עשרה פרסים של האקדמיה הישראלית והפך ללהיט בקרב הקהל. אולם חשוב מכך, זוהי יצירה של אמן בעל קול אישי ייחודי, אשר מצליח לבטא אותו היטב לכל אורכה.

חתונה מאוחרת מציג את סיפור הקונפליקט בין זאזא (ליאור אשכנזי), חוקר במדעי הרוח בשנות השלושים לחייו, המנהל מערכת יחסים עם אישה בשם יהודית (רונית אלקבץ), גרושה ואם לילדה, אשר אינה בת העדה הגאורגית והיא גם מבוגרת ממנו במספר שנים, לבין משפחתו, הרוצה לשמור על מסורת העדה. באופן ספציפי, המשפחה רוצה שהוא יתחתן עם שידוך ראוי מתוך העדה. אף כי נראה תחילה כי זאזא מפנה עורף למסורת ולמשפחה, מתברר אט אט כי הוא קשור בעבותות אל העולם ממנו בא. למעשה, זאזא מייצג דור, אשר שואף להיטמע בתרבות הישראלית והמערבית, אך לא במחיר של ניתוק הקשר עם השורשים והמשפחה.

הסרט שואל האם השילוב בין היטמעות בחברה הישראלית לבין שמירה על הזהות העדתית הוא בגדר האפשר. בעוד הקולנוע הישראלי בעבר עסק במיזוג גלויות, חתונה מאוחרת מייצג קבוצה של סרטים אשר נוצרה בשנות האלפיים, בהם כל עדה נותרת לבסוף מקובצת בתוך עצמה, מדברת בשפת ארץ המוצא יותר מאשר בשפה העברית ושומרת על מנהגים הזרים לבני העדות האחרות. כך, הסרט מציג ישראל רב-תרבותית, בה יוצאי גאורגיה חיים בחברה סגורה למחצה, אשר אומנם באה במגע עם יתר חלקי החברה הישראלית, אבל גם שומרת על מבנה חברתי אוטונומי. אף כי דומה שהסרט מעמת את המסורת עם העידן העכשווי, בידיו של קוסאשווילי התיאור האותנטי והמדויק של בני העדה שופע אהבה, גם כאשר הם מתנהלים באופן אשר עשוי לעורר רתיעה בקרב חלקים מן הקהל.

חתונה מאוחרת

סצנת הפתיחה של הסרט, מציגה אישה מבוגרת המסבנת את בעלה במקלחת בעוד הוא צועק עליה. הסצנה רוויה באינטימיות בין בני הזוג, אך נטולת אהבה. שתי דמויות אלו הינן קרובי משפחה של זאזא ולאחר חלקם בדקות הפתיחה של הסרט הם לא יופיעו שוב – אולם דומה כי סוג הנשואים המוצג בהן מרמז על העתיד, שייתכן וממתין לגיבור לו יפנה בנתיבי המסורת. מפגש זה, כמו גם ייצוגים אחרים של זוגיות בסרט, מתאר מציאות של גבריות מוחלשת בתוך התא המשפחתי, ואישה שהיא בעלת הכוח ברגעים האינטימיים, גם אם הגברים לכאורה עדיין נושאים קולם ברמה ועומדים בראש המשפחה.

זאזא ומשפחתו באים לבקר את הזוג בדרך לביתה של צעירה המשודכת לזאזא. בביקור קצר זה מתקבע אופי השפה שתהיה מדוברת במהלך הסרט – הדיאלוג רווי באזכורים מיניים, הנאמרים בצורה גלויה וללא הסתרה, והעולם המתואר מלווה בהכרה כי אין מקום לרומנטיקה בחיי היומיום.

טעימה גדולה יותר מן השפה אנו זוכים לקבל בסצנה הנערכת בבית המשפחה המשודכת למשפחתו של זאזא. שני המיועדים לשידוך נכנסים לחדרה של הצעירה ולאחר גישושי שיחה ראשונים, הם מתחילים להתנשק, אבל דומה כי המגע נעשה מתוך רצון לשמור על כללי הטקס ולא מתוך תשוקה של ממש. יותר מכל, עולה הרושם כי כל המעורבים באירוע חוו הרבה מאוד שידוכים דומים בעבר, כך שהמפגש מתנהל כמו סוג של טקס. בסיומו, אוספת אם הצעירה את הקמע שזרקה אמו של זאזא למען הצלחת השידוך – עורלה של נימול טרי – אשר מצטרפת לכד מלא בעורלות, תוצאה של רצף שידוכים שכשלו.

אומנם השיחה עם בת הזוג המיועדת קצרה ואינה מלווה בהקשבה של בני הזוג זה לזה, אבל זאזא חושף בה לא מעט מעצמו ומהשקפת העולם אשר לכאורה מפרידה בינו לבין המסורת, כמו גם בינו לבין הצעירה המשודכת. זאזא מספר כי הוא עוסק בחיפוש הוכחה לקיומו של אלוהים. הצעירה טוענת, כי הייתה מאמינה למפלצת שטוענת שהיא אלוהים לו הייתה מסדרת לה כסף, בעוד זאזא טוען כי היה מאמין לו המפלצת הייתה מצליחה לשכנע את אמא שלו כי יש אהבה בעולם. הצעירה פרקטית ומחפשת ממון, זאזא רומנטיקן. למרות משאלותיו הרומנטיות, מתרחש בסרט מפנה שבמסגרתו זאזא לומד כי גם אהבה חזקה לא גוברת על המסורת – הוא מקבל את כללי החברה בה הוא חי, מבין כי המורשת המשפחתית חזקה יותר ממשאלות הלב, וכי מראית עין של נישואין מכובדים בקהילה חשובה יותר מהשאיפה לאהבה בחיי הנישואין.

סיקוונס השידוך הוא אחד ממספר סיקוונסים בסרט הנפרשים על פני מספר רב של דקות. גם הסיקוונס העוקב, המציג את ביקורו הלילי של זאזא בביתה של יהודית, אורך פרק זמן ממושך. סיקוונס זה הפך לידוע ביותר בעקבות ייחודיות סצנת המין המשולבת בו, הנמשכת כ-10 דקות. קוסאשווילי מצליח להראות באמצעות הסצנה לא רק מגע מיני, אלא גם היבטים רבים במערכת היחסים בין בני הזוג. בניגוד לסצנת הפתיחה, בסצנה זו יש שילוב של אינטימיות ואהבה, אבל גם הדגשה של ההבדלים בין שני בני הזוג. יהודית פרקטית יותר, כמעט נואשת מן החיים, בעוד זאזא עדיין משתעשע במשחקים חצי-פילוסופיים. הבדלים אלו יהדהדו כאשר משפחתו של זאזא תנסה להפריד בין השניים – האב יטען כי יהודית “גדולה” יותר מזאזא (כשהוא מתכוון בכך לגיל הביולוגי), אבל התחושה היא, כי היא כבר בוגרת יותר מבחינת ניסיון החיים.

סצנת מפתח נוספת בסרט הינה סצנת המפגש בין העולמות. כלומר, הסצנה בה הוריו של זאזא, יחד עם בני משפחה וחברים, מגיעים לדירתה של יהודית ומבקשים ממנה לנתק את הקשר עם זאזא. אף כי המפגש כולל איומים בעלי אופי אלים, דומה כי מה ששובר את יהודית הוא האופן בו זאזא בוחר, לאחר זמן רב, להגן על אהבתם – הוא פונה להוריו בגאורגית ולא בעברית. יותר מאוחר מספרת יהודית לאמו של זאזא כי הבינה שהקשר של זאזא למשפחתו ולמסורת חזק מן האהבה שלו אליה. אמנם אמו של זאזא מרגישה כאב בשל ניצחון המסורת על האהבה (מה שגורם לה לסלוח לבעלה על רומן אשר ניהל לפני מספר שנים), אבל המאבק הוכרע.

בסיום הסרט זאזא מתחתן. במהלך החתונה דומה כי מגיע אקט מרידה נוסף, בו זאזא חושף כי יש בחייו אישה אחרת מלבד כלתו. אולם כאשר חוסר נחת מציף את אולם השמחות, זאזא פותר את התעלומה וקורא לאמו לעלות לבמה. כמחווה לזיקתו למשפחה ולמסורת, הוא מנשק את אשכי אביו. המסר מבחינת קוסאשווילי הוא חד משמעי: הקשר הביולוגי מנצח את אהבה, מנצח את הפנייה לעולם המודרני (המגולם, למשל, בפילוסופיה בה עוסק הגיבור). זאזא מקבל את ההכרעה כי יש גורמים חזקים מאהבה רומנטית.

הסגנון הקולנועי של הסרט ייחודי. קוסאשווילי בוחר לא להניע את המצלמה לאורך כל הסרט. הסטטיות של המצלמה מצביעה על כך שעולם כמנהגו נוהג – למרות הקירבה של מדינת ישראל לעולם המערבי, למרות המפגש המתקיים בין תרבויות שונות, למרות הפתיחות לפילוסופיות מודרניות ולאפשרויות של קשרים בין תרבותיים ובין עדתיים, מה שהיה הוא שיהיה. ההשכלה והפתיחות אינם משפיעים על גורל היחיד והמסורת ממשיכה לשלוט. הסרט מדגיש, כי זאזא אולי חושב שהמקרה שלו ייחודי, אבל הסיפור שלו מהדהד את הסיפור של אביו, אולי גם את הסיפור של כל גבר אשר בסופו של דבר, למרות רחשי ליבו, נכנע לתכתיבי המסורת ולגישה אשר מנצחת את שאיפות היחיד להשתחרר ממנה, כולל אלה הרומנטיות.

צרו קשר

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

נושא

תוכן ההודעה